אספו לכם כמה בני משפחה, חברים וערכו סדר טו בשבט חגיגי, לסדר סגולות רבות  בעיקר לזיווג ,פריון ופרנסה.

סדר טו בשבט
ר' אורי מסטרליק: לעולם לא יעבוד אדם עבודה שלמה ותמה לעלות ממדרגה למדרגה בעזרת ה'.
אבל אל ירגיל את עצמו להביט בכל עת ולהסתכל אם התקדם. כי האדם דומה לעץ.
אם תעמוד אצלו ותסתכל בו בלי הרף לבחון איך הוא גדל וכמה הוא גדל לא תראה ולא כלום וסופך להשתעמם בעמידה זו.
אלא, עלייך לעבוד ולשמרו לגזמו, לזמרו, לזבלו ולהשקותו לשמור עליו מן המחבלים והמזיקים ומרוחות רעות, ואז ילך העץ ישגשג ויאדיר.
כך צריך אדם להסיר כל המניעות המפריעות לו, ולסגל כל המידות המסייעות לו בעבודת השם , למען יפרח וישגה.
אבל אין זה מהמידה לבדוק ולמדוד בכל שעה כמה גדל. (מתוך "האור הגנוז", מרטין בובר).

ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן: ראש השנה למלכים ולרגלים
באחד באלול: ראש השנה למעשר בהמה
באחד בתשרי: ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה  ולירקות
באחד בשבט: ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי

בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו (מסכת ראש השנה א, א')

ולמה נקבע ראש השנה לאילנות בט"ו בשבט?
בתקופת המשנה נקבע ט"ו בשבט כראש השנה לתרומות ולמעשרות – המיסים של אותה תקופה.
בהפרשת התרומות והמעשרות מיבולי פירות האילן נהגו אבותינו לפרנס את הכוהנים ואת הלוויים, באשר לא היתה להם נחלת שדה וכרם ואת העניים, שלא יכלו לפרנס את עצמם.

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו לפני כל אילני גן עדן ואמר לו:
ראה מעשי כמה נאים ומשובחים המה! וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי.
תן דעתך שלא תקלקל ולא תחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך. (קהלת רבה ט')

וכי תבואו אל-הארץ ונטעתם כל-עץ מאכל" (ויקרא יט, כג) ונתן העץ פריו והארץ יבולה".
עת לנטוע אילנות עת לנטוע ולבנות.

רבי נחמן מברסלב היה אומר: דע כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל עשב ועשב יש לו שירה, ומשירת העשבים נעשה ניגונו של רועה.
הוא היה אומר: הלוואי והייתי זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לשם יתברך בלי תהייה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום גמול.
כמה יפה ונאה כששומעים את השירה שלהם וטוב מאוד ביניהם לעבוד את האלוהים ביראה.

שירת העשבים
מילים ולחן: נעמי שמר
דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחדמשלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון של רועה.

ב.
כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
וביראה לעבוד את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב ומשתוקק.

ג.
וכשהלב
מן השירה מתעורר
ומשתוקק אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבְּכֹחַ סְגֻלַּת אֲכִילַת הַפֵּרוֹת שֶׁנֹּאכֵל וּנְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עַתָּה, וַאֲשֶׁר נֶהֱגָה בְּסוֹד
שָׁרְשֵׁיהֶן הָעֶלְיוֹנִים אֲשֶׁר הֵמָּה תְּלוּיִים בָּם, לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶן שֶׁפַע רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה, גַּם הַמְּמֻנִּים וְהַמִּשְׁטָרִים עֲלֵיהֶם יִתְמַלְּאוּ
מֵעֹז שֶׁפַע הוֹדָךְ לָשׁוּב שֵׁנִית לְהַגְדִּילָם וּלְהַצְמִיחָם, מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית הַשָּׁנָה, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְחָייִם טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.

וְקַיֵּם לָנוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָנוּ עַל יְדֵי מַלְאֲכִי חוֹזָךְ, וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאוֹכֵל וְלֹא יַשְׁחִית לָכֶם אֶת פְּרִי הָאֲדָמָה, וְלֹא
תְּשַכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה,
תְּשִׁיתֵהוּ בְּרָכוֹת לָעַד, תְּחַדֶּהוּ  בְּשִׂמְחָה אֶת פָּנֶיךָ, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן  פִּרְיוֹ, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִּרְכַּת טוּב,
לְהִתְבָּרֵךְ  פֵּרוֹתֶיהָ בְּמֵעֵינוּ, אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט.

וְכָל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ עַל יָדֵינוּ אוֹ עַל יְדֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּבֶעָווֹן אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר חָטָא בְּפֵרוֹת הָאִילָן, עַתָּה
יָשׁוּבוּ לְהִתְכָּלֵל בְּעֹז הָדָר עֵץ  הַחַיִּים, וְיוּסַר מֵהֶם כָּל רַע, בְּכֹחַ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק חַיִל בָּלַע וְיַקִיאֵנוּ
וְיָשׁוּב הַכֹּל לְאֵיתָנוֹ הָרִאשׁוֹן, וְלֹא יֻדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, כִּי אַתָּה יְיָ לְבַדְּךָ מְקַבֵּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל: וּבְכֵן אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדֵּךְ
מְהֵרָה תַּצְמִיחַ וְקַרְנוֹ תָּרֹם בִּישׁוּעָתְךָ, וְיַד יְיָ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְתַחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְּרוֹשׁ, וְתַחַת הַסִּרְפָּד
יַעֲלֶה הֲדַס, וְהָיָה לַיְּיָ לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת (פרי עץ הדר).

שבעת המינים
חיטה ספרת חסד תיקון כוחות ההשפעה והנתינה
שעורה ספרת גבורה תיקון כוחות היצר הכעס והגאוה
כוס ראשונה יין לבן, החורף הכל קפוא ולבן
סברי מרנן, ברוך אתה מלך העולם, אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקידשנו במיצוותיו.
ותתן לנו מועדים לשימחה חגים וזמנים לששון, את יום ט"ו בשבט הזה, יום תפילה והודיה לבירכת האדמה.
כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים ומועדי קודשיך בשמחה ובששון הנחלתנו. ברוך אתה אמוני מקדש ישראל והזמנים.
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן!

גפן ספרת תפארת כוחות החיבור
תאנה ספרת נצח תיקון העקביות והנצחיות
רימון ספרת הוד תיקון הענווה והכרת התודה
זית ספרת יסוד תיקון הצניעות הטהרה והביטול
תמר ספרת מלכות  תיקון הרצון ויצר השלטון
כוס שניה יין לבן עם קצת אדום התחלת הניצנים יש סדקים בכפור אביב

ר' חיים ויטאל, מחשובי המקובלים בצפת, מלמד אותנו כי אכילת פירות ט"ו בשבט הִנָּה כנגד שלוש מדרגות המתגלמות בעולם שאנו חיים בו.
פירות עולם הבריאה
מדרגת עולם הבריאה וכנגדה פירות שכולם פרי ללא קליפה בחוץ או גלעין מבפנים,שנאכלים בשלמותם  כגון:
ענבים, תאנים, תפוחים, חרובים. הכול בהם נאכל.
עולם זה הינו המדרגה העליונה המתגלמת בבריאה.
זהו עולם הרוח ... המסמל לנו עולם שאינו נפסד ואינו מתכלה, שאין בו דבר מתבזבז, לכן פירות אלו נאכלים כמות שהם.

חרוב
חרוב זה שאנו אוכלים על שום מה?
חרוב מלשון חרב וחורבן הוא העניו שבפירות והאחרון שבהם שכולו קליפה, אך אוהביו  יודעים כי תוכו רצוף דבש.

חוני המעגל היה הולך בדרך. ראה אדם נוטע חרוב. אמר לו: "החרוב לכמה שנים הוא טוען פירות"? אמר לו: "לשבעים שנה".
אמר לו: "כלום יודע אתה שתחיה שבעים שנה"? אמר לו: "אני מצאתי את העולם בחרובים. כשם שנטעו אבותי לי, אטע אף אני לבני".
כוס שלישית יין אדום הקיץ הכל לוהט

פירות עולם היצירה
עולם היצירה הינו המדרגה התיכונה של הבריאה.
מדרגה הטומנת בחובה את כוח היצירה וההתחדשות, שהרי עולם היצירה חייב ליצר חיים חדשים.. כסמל למדרגת עולם היצירה נאכל פירות להם גרעיני זרע, גרעינים יוצרי חיים
מדרגת עולם היצירה המחברת בין החומר לרוח  עיקרם נאכל, וזרעם יוצר חיים חדשים,  כגון:  זיתים,  תמרים,  משמש ושזיף.

פירות עולם העשייה
עולם העשיה העולם הנמוך  בו אנו עושים את תיקוני החיים קליפתם קשה ויש צורך לשברה.
עולם העשייה הוא המדרגה הנמוכה ביותר של הבריאה, עולם החומר, עולם הכיליון:

אלו פירות שקליפה קשה עוטפת את הפרי. כלומר - מציאות העטופה בקליפה קשה.
כדי להגיע אל הפרי - התכלית, אנו נדרשים להסיר את קליפת החומר הקשה.
לפעמים נדרש מאתנו מאמץ, ורק בכוח ועבודה ניתן לקלף את קליפות החומר ויצר הרע, ולהגיע אל הרוח, הנשמה ואל התוך – התוכן.
זה תפקידנו בעולם העשייה - לתקן ולהתקין את הכל לקראת תכליתו.
כאן החומר הקשה, הרוע והייסורים נמצאים בקליפת הפרי.
אי אפשר לאכול את כל הפרי, ואנו נדרשים להפריד ולהפוך את היצר ליצירה, נשתמש בחומר ובשלילה כמנוף לחיוב, לרוח ולטוב ולכן נאכל מה שבפנים, ונזרק מה שבחוץ, נעשה בירור בין הטוב לרע, ונשתמש בזכות הבחירה שניתנה לנו
קליפת הפרי היא מחיצה בינו ובין עולם התמורות, כדי שלא יקבל טומאה, היצר הרע והקליפה דבוקה בנפש אשר תכנם נאכל וקליפותיהם נזרקים.
כך גם בין הבריות נדרש האדם "אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בו".
עולם העשייה משול לעולם הפנימי פירות הדורשים הגנה חיצונית מרובה או יש להם מעטפת או קליפה כגון: תפוזים,שקדים אגוזים ואתרוגים.
כוס רביעית יין אדום עם טיפה לבן סתיו נשירה

פירות מעולמות, הבריאה, יצירה והעשייה
ענבים - לתיקון המחשבה,הרפואה ,התעלות,ההזדהות החיבור והשמחה
תאנים - תיקון תכונה של תלונות תפילה והתמדה
תפוחים - לתיקון צניעות,סבלנות יופי והריון
תות - לערנות
חרוב - ביטול דינים ועבודה זרה
אגס - תיקון גסות הרוח וחומריות
חבוש - עבור  רפואה ושבירת העקשנות ושנהיה חופשיים
אפרסמון - לפרסום מעיינות התורה וליראת הבורא
גויאבה - ליצירה, חיות
שיקמה - להתחדשות

יופי - אור חוזר טעם-אור פנימי כוח – אור מקיף
זית - לתיקון ענוה.ביטול הגאווה ,יציבות ,צניעות וטוהרה
תמר - המתקת דינם, להוצאת מריריות, ביטול הדאגות ותיקון יצר השלטון
דובדבן - לפוריות ,זכרים
שזיף - להארה ולהתלהבות
משמש - לתת כוח להוציא מהכוח לפועל
אפרסקים - הפסקת השליליות
נקטרינה - לביטחון
אבוקדו - לשליטה על המחשבה ושלוה
שסק - פירוד מטומאה
פרי הדום, שיזף - ליחודיות ואוטנטיות
אתרוג - תיקון מוחין,פנימיות ושפע
לימון - תיקון סדר המחשבה ומניין
אגוזי מלך - דבקות המחשבה
רימונים - רוממות רוח, אחדות ושלמות
שקדים - התמדה, וקביעות
פאקן- כח הרצון
ערמונים - ערמומיות נגד היצה"ר
אגוזי מח (לוז) - אחורי הדעת וזכרון
פיסטוקים - מוחין דגדלות
צנובר - ריכוז

מנחה הסדר מברךְ
וִיהִי רָצוֹן מִלפנֶיךָ ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתברֵךְ כל מיני האילנות, ויֵצאו פירותיהם ברִבּוּי שְמָנים וטובים, ותברך את הגפנים שיֵצאו ענבים הרבה שְמֵנים וטובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מָצוי לרוב לְכָל עַמְּךָ ישראל, לקיים בו מִצוַת קידוש וּמצוַת הבדלה בשבתות ובימים טובים, ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב: "לך אכוֹל בשׂמחה לחמֶךָ ושתה בְּלֵב טוֹב יֵינֶךָ כי כבר רָצָה האלוהים את מַעֲשֶׂיךָ": בּאתי לגנִי אחותי כלה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעֲרִי עִם דִּבְשִׁי שָתיתי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי
תַם סֵדֵר ט"ו בשבט. כשם שזכינו לְתַקנו השנה, כן נִזְכֶּה לַחְגֹּג את החג, לִטעום מִפֵּרות אַרצנוּ ולעשות תיקון ט"ו בשבט גם בשנה הַבָּאָה.